cc header

 

twitter icon

 

facebook icon

Articles

שימוש הוגן

 

 

 

הסרת אחריות:

התקצירים המובאים כאן, כמו גם המסקנות, אינם מהווים תחליף לייעוץ משפטי ונועדו לצורך התרשמות בלבד. הניסיון מראה שאין שני מקרים משפטיים זהים ושכל מקרה דורש ייעוץ פרטני, ולכן אם נראה לכם שהשימוש שאתם מעוניינים לעשות מהווה הפרה של זכויות יוצרים, אנו ממליצים שתיוועצו עם עורך דין. כמו כן, במידה ותרצו ללמוד עוד על המקרים, אנו ממליצים שתקראו את פסקי הדין המלאים ולא תסתמכו על תקצירים.

כמו כן, כיוון שרוב פסקי הדין המוזכרים הינם של בתי משפט שלום ומחוזי, ולא הלכות מחייבות של בית המשפט העליון, עליכם להיזהר בהסקת מסקנות נמהרות ולהבין שבמקרים דומים עשויים בתי משפט שונים לפסוק אחרת.

יש גם לקחת בחשבון שהפסיקה ברובה, אלא אם מצויין במפורש אחרת, מבוססת על החוק הישן (משנת 1911). בחוק הישן נזכר "טיפול הוגן" ואילו בחוק החדש מדובר על "שימוש הוגן". 
עם זאת, הניתוח המופיע בחלק זה, הגם שנעשה על פסקי דין שניתנו על בסיס הגנת ה"טיפול ההוגן", נעשה על סמך הגנת ה"שימוש ההוגן" כפי שאומצה כיום בסעיף 19 לחוק זכות יוצרים, התשס"ח-2007.

 

תא (שלום ת"א-יפו) 46017/01 קפלנסקי נ' הרטוך

התובע טען שהנתבע פרסם, ללא רשותו, חלקים ניכרים ממאמר שחיבר בעניין ההיסטוריה של חיל האוויר, ללא אזכור שמו (קרדיט) באופן הולם. אזכור שמו של התובע בא רק כאחד משמונה מקורות (References) שצוינו בסוף הכתבה.

  • מטרת השימוש ואופיו: כתבה עיתונאית - אמנם נראה בעל אופי מסחרי, אך ביהמ"ש ציין שהנתבע לא הפיק רווח מהצנעת שמו של התובע, ולא התכוון ליטול לעצמו קרדיט שאינו מגיע לו.
  • אופי היצירה שבה נעשה שימוש: מאמר על ההיסטוריה של ח"א, שפורסם במסגרת ענף ההיסטוריה של החיל.
  • היקף השימוש: בית המשפט קובע כי ראוי לבחון מהו החלק מתוך המאמר שנלקח, ולא כמה אחוזים מהווה המאמר מהכתבה וכי אף מבחן זה הינו מבחן איכותי ולא כמותי.
  • השפעת השימוש על ערכה של היצירה ושל השוק הפוטנציאלי שלה: לא נדון בפסק הדין.

אופן אזכור שמו של התובע, לא היה "הוגן" בנסיבות העניין משום ש"קורא סביר" לא יכול לדעת שנתונים מרכזיים רבים מתוך הכתבה נלקחו מתוך המאמר של התובע. לכן, לא עומדת לנתבע ההגנה של טיפול הוגן. כלומר, ע"פ פסק הדין, ככל שהיצירה מתבססת על יצירה אחרת באופן מהותי יותר, עולה בהתאם האחריות לבקש את רשות היוצר לכך, או לכל הפחות לאזכר את שמו באופן שימחיש את מידת ההתבססות הרחבה על יצירתו.

 

תא (שלום ת"א-יפו) 69995/04 ערד נ' משכל

הנתבעות פרסמו בכתבה ובספרים תצלומים דוקומנטריים שצולמו על ידי התובע ללא מתן קרדיט וללא תשלום וטענו כי לא ידעו שהתצלומים מוגנים בזכויות יוצרים.

  • מטרת השימוש ואופיו: מעין סקירה עיתונאית - הצגת תצלומים במסגרת כתבת וידאו לרגל 30 שנים למלחמת יום כיפור ופרסום התצלומים בספרים.
  • אופי היצירה שבה נעשה שימוש: תצלומים דוקומנטריים ממלחמת יום הכיפורים ולאחריה, בעלי ערך היסטורי.
  • היקף השימוש: הנתבעות הציגו את התצלומים ללא מתן קרדיט (אזכור שם) הולם לצלם במסגרת תכנית טלוויזיה ובספרים שונים.
  • השפעת השימוש על ערכה של היצירה ושל השוק הפוטנציאלי שלה: לא נדון בפסק הדין.

כאשר אדם עושה שימוש ביצירה, עליו להתייחס אליה כאל מוגנת בזכויות יוצרים ולבצע מאמץ סביר לגלות מי היוצר. מי שאינו מציין מי בעל זכויות היוצרים ביצירה, כלומר לא נותן קרדיט הולם, אלא עומדת לו הגנת השימוש ההוגן.

 

תא 5293/05 (שלום י-ם) ששר נ' וסטי 1992 בע"מ

הנתבעות תרגמו לרוסית קטעים מהספר ללא רשות, ערכו ושינו חלקים מתוכנו, הוציאו דברים מהקשרם המקורי, פגעו בשלמותו ובתוכנו של הטקסט ופגעו במאפייניה ובמרכיביה של היצירה.

  • מטרת השימוש ואופיו: בקורת / סקירה עיתונאית - הנתבעות פרסמו פרק שלם מספרו של המנוח במסווה של כתבה עיתונאית.
  • אופי היצירה שבה נעשה שימוש: יצירה ספרותית (ספר).
  • היקף השימוש: תרגום קטעים מהספר (פרק) אשר לפי חוות הדעת של מומחה חלקו משמיט משפטים או קטעים ובחלקו התרגום אינו מדויק. בקטעים אלה לא הופיעו הערכה וניתוח של הדברים מתוך נקודות ראות שונות.
  • השפעת השימוש על ערכה של היצירה ושל השוק הפוטנציאלי שלה: לא נדון בפסק הדין. [נראה שהתובעת יכולה לטעון לפגיעה בשוק פוטנציאלי של הספר המתורגם].

מותר להעתיק קטעים נבחרים ספורים [כלומר לא כמות רבה ומסיבית מבחינה כמותית ואיכותית] מתוך ספר אך ורק לצרכי הערכה וניתוח של היצירה. בית המשפט קבע שיש להראות הערכה וניתוח או יצירתיות כלשהי בהתייחסות ליצירה המועתקת, על מנת שתחול ההגנה.

 

ע"א 96 / 8393 מפעל הפיס נ'  The Roy Export Establishment Co

הנתבע, בין השאר, ערך תשדירי פרסומת בהם נכללו קטעים שהיו מבוססים על שלושה מסרטיו של צ'פלין, עשה שימוש בדמותו במודעות בעיתונים, בשלטי חוצות ועל פריטים שהופצו לציבור.

  • מטרת השימוש ואופיו: פרסום וקידום מכירות של מפעל הפיס. מפעל הפיס טענו למטרת ביקורת, פרודיה או סאטירה. טענה זו נדחתה.
  • אופי היצירה שבה נעשה שימוש: דמות הנווד של צ'אפלין וקטעים מפורסמים מסרטיו (יצירה דרמטית - קולנועית).
  • היקף השימוש: העתקה של הדמות ושל סצנות שלמות, מהמוכרות ומהזכורות ביותר בהיסטוריה של הקולנוע.
  • השפעת השימוש על ערכה של היצירה ושל השוק הפוטנציאלי שלה: לא נדון בפסק הדין. [בפורומים שונים טענה התובעת כי הפרסום פגע בשמו של צ'פלין, שהיה נגד הימורים].

בית המשפט העליון קובע כי ראשית יש לבדוק את מידת ההגינות בשימוש. ההתחשבות במטרות השימוש תבוא לאחר מכן. במקרה שלפנינו, השימוש הפר את זכויות היוצרים מכיוון שנעשה כחיקוי וכהעתקה, ללא כל אלמנט של ביקורת, ולו ביקורת שלילית. חשוב לציין כי העובדה שמפעל הפיס פועל לקידום אינטרסים חברתיים חשובים, אין בכך בכדי לפטור אותו מכיבוד זכויות יוצרים. [בהיקש - אם מארגנים מופע צדקה, אין זה מגן בהכרח מפני תביעות בתחום זכויות היוצרים ואין זה אומר כי השימוש ביצירות או בקטעים מהן הוא הוגן].

 

תא (שלום ת"א-יפו) 19964/05 אורגד נ' טבע הדברים.

טבע הדברים הוציאה לאור מדריך תיירות וטיולים בנגב ובו חמישה קטעים ממפה שפורסמה באטלס ללא היתר מהתובע וללא ציון שמו ו/או זכויותיו.

  • מטרת השימוש ואופיו: הנתבעת פרסמה מפות שהוכנו על ידי התובע בתוך מדריך שהוכן לבקשת פורום תיירות הנגב, בין היתר כדי לקדם את התיירות. הנתבעת טענה כי הפיקה את החוברת ללא כוונות רווח [טענה שנדחתה שכן החוברת עזרה לחברה בקידום המכירות].
  • אופי היצירה שבה נעשה שימוש: מפה, המהווה יצירה ספרותית מוגנת.
  • היקף השימוש: הועתקו במלואם 5 קטעים ממפה שפורסמה באטלס. במקרה הנדון, העתקת המפה היא משמעותית מבחינה איכותית וניתן אף לומר שהמפות שערך הן "פרויקט חייו" של התובע, והעתקה של מפה היא בגדר הפרת זכויותיו, גם אם נעשים בה שינויים קוסמטיים אלו, או אחרים.
  • השפעת השימוש על ערכה של היצירה ושל השוק הפוטנציאלי שלה: גוף שירצה להפיץ מפה של הנגב יוכל לעיין באותו המדריך, מבלי לפנות לתובע או לקטוגרף אחר ולבקש ממנו את שירותיו.

ביהמ"ש קבע שניתן היה לקדם את התיירות בנגב גם מבלי להפר זכויות יוצרים, ע"י תשלום זעיר יחסית עבור השימוש היצירה. כמו כן, נקבע גם כי לא כל שימוש בעל אופי התנדבותי-פילנטרופי הוא בהכרח שימוש הוגן. הערת המערכת: ייתכן שלאור החוק החדש המדריך היה נכנס לגדר אחת ממטרות השימוש ההוגן (שזו כיום רשימה פתוחה). עם זאת, לאור הקשר בין שימוש הוגן לבין הזכות המוסרית (פס"ד קפלנסקי) - מאחר ולא צוין שם היוצר, קשה לראות בכך שימוש הוגן.

 

ע"א (מחוזי ת"א-יפו) 3038/02 זום תקשורת נ' הטלויזיה החינוכית

הנתבעת, במסגרת כתבה על תצלומים היסטורים בישראל, הציגה את תצלום כף ידו של מרדכי ואנונו, שזכויות היוצרים שלה הן בבעלות התובעת, ללא היתר או מתן קרדיט (אזכור השם).

  • מטרת השימוש ואופיו: סקירה עיתונאית - הצגת יצירה לציבור במסגרת תכנית טלוויזיה על צילומים היסטוריים;
  • אופי היצירה שבה נעשה שימוש: תצלום בעל ערך היסטורי.
  • היקף השימוש: שימוש בכל היצירה באופן מלא לשניות ספורות.
  • השפעת השימוש על ערכה של היצירה ושל השוק הפוטנציאלי שלה: הועלו טענות שהפרסום לא פגע אלא הועיל, שכן שכן התצלום "הוחזר למודעות הציבורית ולקדמת הבמה", אולם הטענות הללו לא נדונו על ידי בית המשפט.

בעוד שבית המשפט השלום קבע כי השימוש היה הוגן, בית המשפט המחוזי הפך את ההחלטה אך ורק בגלל העדר קרדיט.

 

תא (שלום י-ם) 8107/01 זום 77 בע"מ נ' הוצאת עיתון "הארץ" בע"מ מוסף מיוחד

הנתבעת פרסמה בשתי הזדמנויות שונות תצלומים אשר צולמו על ידי התובעת ללא הסכמתה, במסגרת מדור ביקורת

  • מטרת השימוש ואופיו: ביקורת - הנתבעת הציגה את התמונות כחלק ממדור ביקורת על התקשורת. התצלומים הוצגו בסמוך לכיתוב שלהן על מנת לבקר את הכתבה שפורסמה בעיתון אחר. פרסום התצלום על ידי הנתבעת, נעשה לתכלית ומטרה שונה ממטרת פרסומה ב"ידיעות אחרונות". מטרת הפרסום ב"ידיעות אחרונות" הייתה דיווח חדשותי ואילו תכלית הפרסום על ידי הנתבעת הייתה ביקורת על אותו דיווח חדשותי.
  • אופי היצירה שבה נעשה שימוש: מדובר בשני תצלומים אקטואליים אשר הופיעו ללא כל שינוי ע"י הנתבעת.
  • היקף השימוש: שימוש בהיקף מלא ביצירות.
  • השפעת השימוש על ערכה של היצירה ושל השוק הפוטנציאלי שלה: ביהמ"ש דוחה את הטענה כי השימוש פוגע בשוק פוטנציאלי של היצירה. באשר לפגיעה בערך של היצירה קובע ביהמ"ש כי לא ניתן להכריע בשאלה זו.

בתצלום אחד קבע בית המשפט כי "באותה מידה היה אפשר לספר את סיפור המעשה שמאחורי הקלעים ללא פרסום התמונה", ולכן מדובר בהפרה. בתצלום האחר, קבע בית המשפט כי לא היה ניתן להעביר את הביקורת ללא אותה תמונה שהיוותה חלק מהיצירה המבוקרת, ולכן הוא עומד בתנאי השימוש ההוגן.

 

תא (שלום פ"ת) 2230/95 מנוסי נ' יוסף

במהלך חודש מרץ 1995 גילה התובע כי יצירה מפרי עטו אשר כותרתה "מתחת לקו העוני", אשר פורסמה במקור בעיתון, פורסמה בשלמותה במקומון "יש ענין" וזאת שלא בהסכמתו של התובע ותוך ציון שמו כמחברה. הערת המערכת: חשוב לציין שפסק הדין ניתן כפשרה לפי סעיף 79א לחוק בתי המשפט.

  • מטרת השימוש ואופיו: שימוש ביצירה במלואה תוך הצגת הדברים כאילו נכתבה עבור העיתון. השימוש הוא שימוש מסחרי ולא נראה שהוא מקדם ערך חברתי כלשהו. לא התקיימה כאן סקירה עיתונאית או ביקורת.
  • אופי היצירה שבה נעשה שימוש: מקומון המוצא לאור מחוץ לקו הירוק אשר פרסם העתק מיצירה שנכתבה על ידי מנוסי.
  • היקף השימוש: העתקת היצירה המקורית בשלמותה, לרבות קרדיט. מדובר בין 600-3500 עותקים של המקומון (אין הכרעה).
  • השפעת השימוש על ערכה של היצירה ושל השוק הפוטנציאלי שלה: לטענת התובע הפגיעה בו בהקשר זה נובעת מערכו הפחות של המקומון מבחינה עיתונאית, מסר היצירה נוצל באופן ציני, המקומון אינו מהווה אכסניה נאותה ליצירתו של התובע ובכך למעשה סולפה ונפגמה היצירה והופחת ערכה באופן שפגע בשמו ובכבודו של התובע.

התביעה נתקבלה. הסיבה המרכזית היא הפרת הזכות המוסרית עוד נאמר כי בעל הזכות המוסרית הוא דידי מנוסי, ולא ידיעות אחרונות, העיתון בו פורסמה הידיעה המקורית. בית המשפט קבע גם כי לדעתו גם 600 עותקים הם בגדר הפצה רחבה של היצירה.

 

תא (השלום י-ם) 8937/98 ביטון נ' סולטן

הנתבע פרסם את כתבתו של התובע במקומון שלו כמודעה.

  • מטרת השימוש ואופיו: שימוש למטרת ביקורת לקראת בחירות. אמנם מדובר בשימוש מסחרי אך הערכים החברתיים החשובים שהביקורת הזו מקדמת גוברים ומטים את הכף לכיוון השימוש ההוגן.
  • אופי היצירה שבה נעשה שימוש: כתבה עיתונאית וביקורת (במסגרת טור).
  • היקף השימוש: היצירה הועתקה במלואה.
  • השפעת השימוש על ערכה של היצירה ושל השוק הפוטנציאלי שלה: בית המשפט מבהיר כי הפגיעה בערך הכלכלי של היצירה "תשלום שניתן תמורת פירסום המודעה - אם ניתן - ושיעור הגידול בתפוצת העיתון (המופץ בחינם) אם גדל - הינם שוליים. אך גם אִילו נועד הפירסום לתכלית מסחרית, הרי שגדולה מזו היא המגמה שבפירסום, לקדם מטרות פוליטיות-חברתיות-חינוכיות, ולהביא בשורה של טוהר מידות ציבורי".

בית המשפט מאזן בין זכות הקניין וחופש הביטוי. במקרה שלפנינו נפסק כי לאור הנסיבות המסויימות (מערכת בחירות), יש להעדיף את ההפרייה הציבורית – את חופש הביטוי. בית המשפט מוסיף שכיוון שמדובר במאמר דעה, יש ליוצר גם רצון להביאו לכלל הציבור. בית המשפט שם דגש על כך שבמודעה שפורסמה צויין במפורש המקום והתאריך בו פורסמה היצירה וכן את שם היוצר, כך שהזכות הקניינית אף היא נשמרה.

 

ת"א (ת"א-יפו) 72672/04 עזגד נ' שפיגלמן

לטענת התובע, הנתבע העתיק ממנו כתבי הטענות והגיש אותם לבית המשפט כאילו נכתבו על ידו.

  • מטרת השימוש ואופיו: מסחרי. הנתבע השתמש ביצירת התובע (כתבי הטענות) ומכר אותה ללקוחותיו כאילו היו שלו.
  • אופי היצירה שבה נעשה שימוש: יצירה ספרותית – כתבי טענות, כתבי בי-דין.
  • היקף השימוש: הועתקו חלקים ממשיים ומהותיים.
  • השפעת השימוש על ערכה של היצירה ושל השוק הפוטנציאלי שלה: מכיוון שתחום משק הגז כולל מספר חברות מועט (כ-25) הרי שהיכולת להציג את כתבי הטענות המועתקים ככתבי טענות מקוריים מאפשר לנתבעים להפיק מהם רווח גדול בעתיד, אצל חברות גז אחרות בשוק. בנוסף, פגיעה ברורה נוספת היא בכך שכתב הטענות המועתק יכול להתפרסם במאגר משפטי מקוון, תחת שם עורך הדין המפר ובכך המוניטין של עורך הדין יוצר היצירה נפגע, בשוק הפוטנציאלי.

בית המשפט קבע: "כתבי טענות אינם יצירה מחקרית המבקשת לבחון את האמת האובייקטיבית אשר נועדה לקדם את הידע האנושי לטובת החברה כולה. להיפך, כתבי הטענות הם מסמך משפטי שכולו טענות חד צדדיות, הן מן הבחינה העובדתית, והן מן הבחינה המשפטית, שתכליתם אך לקדם את האינטרס ואת האמת הסובייקטיבית של בעלי הדין אשר בשמם הם מוגשים." שימוש זה אינו נכנס לאחת ממטרות השימוש ההוגן. לענין הקרדיט, קבע בית המשפט כי "באיזון שבין השימוש בעמלו של התובע 1 ללא אזכור שמו, ובהסתרת זהותו לגבי יצירתו, נספחים 1 ו – 2, על ידי המשתמשים הנתבעים כאילו היתה זו יצירתם שלהם – ניטל המימד של השימוש היצירתי העצמאי וגובר השימוש המסחרי הגובר על ההיבט של יצירתיות ותרומה חברתית; טענת ההגנה של "הטיפול ההוגן", על כן, נדחית".

 

ת"א (שלום ת"א-יפו) 22917/03 שמעון נ' נהרות משלוחות רפטינג בע"מ

הצלם תבע בגין הפרת זכויות יוצרים בעקבות פרסום תצלום, שצילם בהודו, במסגרת קמפיין מסחרי מבלי שנתן רשות לבצע בו שימוש או שינוי כלשהו (שבוצע גם כן).

  • מטרת השימוש ואופיו: שימוש מסחרי. הנתבעים עשו שימוש בתמונה שצולמה על ידי התובע כחלק מקמפיין מסחרי.
  • אופי היצירה שבה נעשה שימוש: תמונה דוקומנטרית בעלת ערך.
  • היקף השימוש: שימוש בכל התמונה.
  • השפעת השימוש על ערכה של היצירה ושל השוק הפוטנציאלי שלה: קשה לאמור עד כמה השימוש שנעשה בתצלום דוקומנטרי פוגע בערכו הכלכלי אך הטענה לפיה יש בפרסום התצלום בכדי לפגוע בפוטנציאל השימוש העתידי בו, היא טענה מבוססת ומקובלת על בית המשפט, שכן כאשר מדובר "בשוק" כה קטן, אין זה מרחיק לכת לקבוע כי אם יתעורר אי פעם הצורך לשימוש באותו התצלום, אזי התובע לא יוכל לעשות בו שימוש עקב השימוש שנעשה על ידי הנתבעת.

השימוש בתמונה של הצלם בפרסומת, ללא רשותו, מהווה הפרה של זכויות יוצרים והנתבעים אינם יכולים לכסות תחת הגנת השימוש ההוגן.

 

תא (שלום ת"א-יפו) 24595/97 בס נ' כתר הוצאה לאור בע"מ

התובעת, אלמנתו ויורשתו על פי דין של הצייר והקריקטוריסט המנוח יוסף בס ז"ל, תבעה את הנתבעים על כך שעשו שימוש ב-10 מיצירותיו של המנוח בספר "איפה היינו ומה עשינו – אוצר שנות החמישים והשישים" (בספר ישנם 961 יצירות של דימויים חזותיים).

  • מטרת השימוש ואופיו: ספר מסחרי ובו סקירה היסטורית-נוסטלגית של מדינת ישראל. עם זאת נפסק כי אופיו המסחרי אינם שוללים ואינם מפחיתים מאופיו המחקרי, הסקירתי, האיסופי, המילולי והחזותי כאחד, ומהמחקר, מהסקירה ומהאיסוף שהתלוו להכנתו ולגיבושו.
  • אופי היצירה שבה נעשה שימוש: יצירה אמנותית – איורים.
  • היקף השימוש: שימוש ב-10 האיורים, במלואם.
  • השפעת השימוש על ערכה של היצירה ושל השוק הפוטנציאלי שלה: השוק הפוטנציאלי לא נפגע – שכן השימוש ביצירות הינו שונה משימושו בשווקים המקוריים להם יועדו האיורים. יש כאן שימוש טרנספורמטיבי ביצירה – שימוש למטרה שונה מהמטרה המקורית.

לאחר בירור התביעה, פסק בית המשפט כי על פי הראיות והעדויות, המנוח נתן רשות לשימוש ב-8 מהיצירות שפורסמו, ולגבי שתי היצירות הנוספות נקבע שלא ניתן לראות את הנתבעים כמי שהפרו את הזכויות בהן, שכן לא היה כל סימן מזהה מיהו היוצר – עם זאת, הנתבעים הבטיחו שבמהדורות הבאות יינתן הקרדיט (יצויין שמו) של בס ז"ל ליד איורים אלה. בית המשפט דן, אם כן, במישור תיאורטי בלבד בהגנת השימוש ההוגן.

 

ע"א (ת"א) 178/79 הלינגר נ' אסתרון, פ"מ תש"ם (ב) 52

התובע, מהנדס רדיו, פרסם בדרך מקורית משיבון אלקטרוני ("מזכירה אלקטרונית") באמצעות הודעה שהוקלטה על המשיבון שלו. כתב גלי צה"ל שידר והשמיע את חלקה הראשון של הודעה מהמשיבון האלקטרוני מבלי להשמיע את החלק הפרסומי בה. בכך טען התובע כי הפרו את זכות היוצרים שלו בהקלטה.

  • מטרת השימוש ואופיו: בית המשפט קבע כי אין כאן תמצית עיתונאית.
  • אופי היצירה שבה נעשה שימוש: נקבע שלא מדובר ביצירה מוגנת על פי חוק זכות יוצרים.
  • היקף השימוש: חלק ראשון של משפט (החלק השני ובו פרטי התוכן הפרסומי – הושמט).
  • השפעת השימוש על ערכה של היצירה ושל השוק הפוטנציאלי שלה: מכיוון שלא השמיעו את החלק השני של ההודעה ובו פרטי ההתקשרות עם התובע – גרמו נזק לתובע (יש לשים לב כי לא דובר על שוק פוטנציאלי למכירת המזכירה – כי אם לשוק הפוטנציאלי של שמיעת ההודעה).

בית המשפט קבע כי הפרסומת אינה מהווה יצירה מוגנת על פי החוק. למעלה מן הצורך התייחס על כן להגנת הטיפול ההוגן וקבע כי במקרה זה ככל הנראה לא הייתה מתקיימת. יש לשים לב כי פסק דין זה ניתן בשנת .

 

עא 8117/03 איתן ענבר נ' ד'ר אסף יעקב

דר' אסף יעקב, מרצה לנזיקין במרכז הבינתחומי, תבע את תלמידו שהוציא ספר בתחום דיני הנזיקין, שכן טען כי התלמיד הפר את זכויות היוצרים שלו בהרצאותיו בקורס. בית המשפט המחוזי מצא כי אכן הייתה הפרה. התלמיד ערער על פסק הדין לבית המשפט העליון. בהחלטת העליון נדון עתה.

  • מטרת השימוש ואופיו: בעוד שלטענת התובע דובר בשימוש הוגן, בית המשפט קובע כי מדובר בשימוש מסחרי גרידא – ספר אותו מבקש התלמיד למכור למטרות רווח.
  • אופי היצירה שבה נעשה שימוש: יצירה ספרותית – הרצאות, שקובעו במצגות, בסיכומי הכיתה וברישומים של המרצה.
  • היקף השימוש: נעשה שימוש מלא בהרצאותיו של התובע.
  • השפעת השימוש על ערכה של היצירה ושל השוק הפוטנציאלי שלה: טמון בו פוטנציאל לפגיעה ממשית במשיב [במרצה], אם ירצה זה בעתיד לפרסם את הרצאותיו ברבים".

בית המשפט פסק כי זכות היוצרים של המרצה הופרה וכי השימוש שנעשה בהרצאות לא היה בבחינת שימוש הוגן שכן לא שמר על הזכות המוסרית (לא נתן קרדיט למרצה) והגנת הטיפול ההוגן לא התקיימה כאן – שכן השימוש היה שימוש מסחרי שפגע קשות בשוק הפוטנציאלי של המרצה.

 

תא (ת"א) 59647/06 ד"ר פרי ארנון נ' ל.ה.ב. (1992) לימודי הכשרה בניהול בע"מ

ד"ר ארנון פרי, מרצה לניהול, שיווק ונדל"ן, תבע את החברה להכשרת מנהלים בלימודי תעודה שלא לתואר אקדמי, מאחר והמשיכה לעשות שימוש בתיאור קורס אותו כתב עבורה כמרכז אקדמי וכן שינתה את תיאור הקורס בידיעון מאוחר יותר ללא רשותו. לפי הטענה החברה אף השמיטה את שמו ורשמה במקומו את שם המרכזת האקדמית החדשה. הערה: פסק הדין אינו דן בהגנת השימוש הוגן, אולם ניתן לנתח את הטענות על פי הגנה זו.

  • מטרת השימוש ואופיו: חינוך ולימוד.
  • אופי היצירה שבה נעשה שימוש: סילבוס ובו תיאור הקורס ותוכנו. נקבע כי רק תיאור הקורס ומטרת הקורס הן יצירות ספרותיות המוגנות בזכות יוצרים ואילו שאר הרשימות של תוכן הקורס – הינן בבחינת עובדות ונתונים שאינם מוגנים בזכות יוצרים לכשעצמם.
  • היקף השימוש: נעשה שימוש בתיאור הקורס במלואו.
  • השפעת השימוש על ערכה של היצירה ושל השוק הפוטנציאלי שלה: מכיוון שמדובר ביצירה פונקציונלית בעלת אופי תכליתי, שנועדה אך ורק לשווק את הקורס, לא נפגע השוק הפוטנציאלי – שכן אין ערך ליצירה זו מחוץ לאותו אתר שפרסם את הקורס של החברה.

נקבע כי תיאור קורס יכול להוות יצירה מוגנת. עם זאת, היצירה נוצרה במסגרת יחסי העבודה ולכן על פי החוק וכל עוד לא הוחלט אחרת בין הצדדים – שייכות למעביד, לחברה. לאור זאת לא הייתה כאן הפרה של זכות יוצרים. הערה: נקבע גם כי הזכות המוסרית של התובע לא נפגעה, שכן מקרה זה מהווה מקרה חריג ובו לא נדרשים לכתוב את השם של היוצר. בית המשפט נימק את החלטתו זו בדרך הבאה: "זכותו של המחבר כי היצירה תיקרא על שמו היא תלויית נסיבות ואין מדובר בזכות מוחלטת. הכל תלוי בנסיבות הענין. ברוב המכריע של המקרים, מוטלת אכן על המפרסם החובה לציין את שמו של המחבר, אך המקרה שבפנינו הוא דוגמא מובהקת לאותם מקרים חריגים, בהם אין לדרוש מן המפרסם לציין את שמו של המחבר, שכן פרסום שמו של המחבר יהיה מעשה תמוה על גבול האבסורד.". לשם השלמת התמונה נציע לקרוא גם את פסק דין ע"א 8117/03 איתן ענבר נ' ד'ר אסף יעקב.

 

תא (י-ם) 8303/06 מחולה המרכז למחול בע"מ נ' חנן כהן

התובע, בית ספר לריקוד אשר לטענתו מחזיק את זכויות היוצרים במספר ריקודים, תבע עובד בכיר לשעבר שעבד גם ככוריאוגרף. בית הספר טען כי העובד עשה שימוש ביצירות מוגנות ללא אישור וכי לא ניתן קרדיט למחולה לא בעל פה ולא בכתב.

  • מטרת השימוש ואופיו: כל עוד לא נעשה שימוש בריקוד במסגרת של הופעה, אלא רק ללימוד בסטודיו ניתן לראות בכך לימוד עצמי.
  • אופי היצירה שבה נעשה שימוש: ריקוד – יצירה דרמטית.
  • היקף השימוש: כל הריקוד הועתק.
  • השפעת השימוש על ערכה של היצירה ושל השוק הפוטנציאלי שלה: לא נדון בפסק הדין.

ריקוד יכול להיחשב כיצירה דרמטית מוגנת ובתנאי שיענה על דרישות החוק, כגון – על דרישות הקיבוע, היצירתיות והמקוריות. ככל שריקוד הוא יותר בעל תנועות וקישורים מקוריים יזכה להגנה חזקה יותר. בית המשפט קבע כי בשני הריקודים אותם הציג הנתבע בהופעות – הופרו זכויות היוצרים.

 

תא (קצ') 562/02 ד"ר צבי אורי מעוז נ' רשות העתיקות

ד"ר מעוז, מלומד שחיבר עבודת דוקטורט על מספר בתי כנסת עתיקים בקצרין, תבע את רשות העתיקות, שהוציאה לאור שלוש חוברות בנוגע לאתרים ארכיאולוגים בגולן. לטענת התובע, רשות העתיקות השתמשה ביצירות (צילומים, טקסטים ושרטוטים) שלו בתוך חוברת הסברים על שיטות עבודה. בחוברת נעשה שימוש פנימי בתוך החברה, אולם היא גם הוצגה לגורמים חיצוניים וללא מתן קרדיט לד"ר מעוז.

  • מטרת השימוש ואופיו: שימוש פנימי לצורכי לימוד ושימוש חיצוני לצורך גיוס משאבים.
  • אופי היצירה שבה נעשה שימוש: תמונות טקסטים ושרטוטים אשר מדגימים שיטות עבודה (יצירות ספרותיות ואומנותיות).
  • היקף השימוש: שימוש בחלק ניכר.
  • השפעת השימוש על ערכה של היצירה ושל השוק הפוטנציאלי שלה: השוק הפוטנציאלי של היצירה נפגע שכן - אם רשות העתיקות הייתה פונה אל התובע ומבקשת ממנו ליצור את החוברות או מבקשת ממנו רשות לעשות שימוש ביצירות שלו – הרי שהייתה משלמת לו כסף על כך.

לאור קביעה זו נראה כי אם רשות העתיקות הייתה עושה ביצירות שימוש פנימי בלבד סביר שהיה נחשב להוגן. ברגע שעשתה שימוש חיצוני להשגת משאבים, לשימור ושיחזור האתרים, השימוש ביצירה לא היה הוגן.

 

ע"א 2790/93 Eisenman נ' קימרון

פרופ' אלישע קימרון, פרופסור ללשון העברית באוניברסיטת בן-גוריון בבאר-שבע, עוסק במחקר פילולוגי והתמחותו בחקר המגילות שנמצאו במערות קומראן. במשך אחת-עשרה שנים רצופות לאחר מכן עסק קימרון בפענוח המגילה הגנוזה. הרשל שנקס, העורך של כתב-עת ארכאולוגי בשם Biblical Archaeology Review, עמד בקשר עם קימרון בנוגע למגילות וקיבל ממנו חומרים ומידע. בחודש נובמבר 1991, בטרם פרסמו סטרוגנל וקימרון את הטקסט המפוענח ומבלי לקבל את הסכמתם, הוציא שנקס לאור בארצות-הברית, בהוצאת BAS, ספר בשם “Facsimile Edition of the Dead Sea Scrolls” שבו נכללו תצלומים של מאות קרעים של המגילות הגנוזות וביניהם תצלומי קרעי המגילה.

  • מטרת השימוש ואופיו: הספר Facsimile Edition of the Dead Sea Scrolls אינו מחקר, סקירה עיתונאית או ביקורת. מטרתו העיקרית של הספר הייתה לפרסם את הטקסט המפוענח כהתרסה נגד ה"מונופול" שניתן לצוות החוקרים הבינלאומי על המגילות.
  • אופי היצירה שבה נעשה שימוש: היצירה המוגנת היא הפענוח, הסידור, האיחוי של המגילות והשלמת החסר בהן. יצירה זו הינה בבחינת יצירה ספרותית מקורית ומוגנת בזכות יוצרים. אין חולק כי המגילות לכשעצמן –שייכות לנחלת הרבים ואין בקרעים עצמם זכויות יוצרים עוד.
  • היקף השימוש: נעשה שימוש במלוא היצירה מבלי מתן קרדיט.
  • השפעת השימוש על ערכה של היצירה ושל השוק הפוטנציאלי שלה: פגיעה קשה בשוק הפוטנציאלי - "המערערים פרסמו את הטקסט המפוענח בשלמותו בלי לציין את שמו של קימרון ובכך פגעו ביודעין בזכותו להיות הראשון שיפרסם את הטקסט המפוענח ברבים.”

הזכות של קימרון הופרה. היצירה שלו הועתקה במלואה ללא מתן קרדיט. מכיוון שהספר אינו בבחינת מחקר, ביקורת או סקירה עיתונאית ובעיקר מכיוון שלא ניתן קרדיט ליוצר, הרי שלא מדובר בטיפול הוגן.

 

תא (ת"א) 28435/04 ארנון גולד הפקות בע"מ נ' מלקוס לילה

ארנון גולד הפקות, מפיק אומנותי העוסק בייצוג אמנים תבע את הזמרת לילה מלקוס אותה ייצג. התביעה עסקה במספר נושאים וביניהם גם בזכות היוצרים על השירים בהם קיימת בעלות שווה הן לתובע והן לנתבעת. לילה פרסמה על דעת עצמה שירים שלה באינטרנט, כך שכל המעוניין יוכל לעשות בהם שימוש ללא תמורה. ארנון טען שבכך הפרה את זכויות היוצרים שלו.

  • מטרת השימוש ואופיו: פרסום שירי הנתבעת באמצעות האינטרנט, הנתבעת טענה כי לא מדובר בשימוש מסחרי כי אם בקידום מכירות של הדיסק החדש.
  • אופי היצירה שבה נעשה שימוש: שירים המוגנים גם בזכות יוצרים.
  • היקף השימוש: העמדת דיסק שלם, פלייבק וקליפ (יצירות רבות בשלמותן) לרשות הציבור להורדה חינם באינטרנט.
  • השפעת השימוש על ערכה של היצירה ושל השוק הפוטנציאלי שלה: השוק הפוטנציאלי למכירת השירים נפגע בצורה מובהקת, שעה שניתן להוריד את השירים חינם באינטרנט וכך גם נפגעה פרנסתו של התובע.

בית המשפט קבע כי הזמרת הפרה את זכות היוצרים וכי הגנת הטיפול ההוגן לא מתקיימת במקרה זה.

 

ת"א (שלום ת"א) 75851/04 דורפמן רונן נ' YNET

התובע סיקר את המשחקים האולימפיים מאז חידושם בעידן המודרני עבור הנתבעת. בשנת 2004, לאחר שעבר התובע לעבוד אצל המתחרה (עיתון הארץ), פרסמה הנתבעת את הכתבות שכתב עבורה באתר האינטרנט ללא ציון שמו.

  • מטרת השימוש ואופיו: 12 כתבות המסקרות את המשחקים האולימפיים מאז חידושם בעידן המודרני, תוך השמטת שמו של התובע שכתב אותן.
  • אופי היצירה שבה נעשה שימוש: כתבה עיתונאית, שהיא בבחינת יצירה ספרותית מוגנת בזכות יוצרים.
  • היקף השימוש: פרסום הכתבות בשלמותן.
  • השפעת השימוש על ערכה של היצירה ושל השוק הפוטנציאלי שלה: אין התייחסות לכך בפסק הדין.

בהתאם להוראה ס' 4א לפקודה, אף אם זכות היוצרים מוקנית לאחר (במקרה הזה מכוח היותה מעסיקתו) אין בכך לשלול מהכותב את הגדרתו כמחבר ואת זכותו המוסרית/אישית ללא קשר למעמדו ולמסגרת בה נעשתה היצירה. הזכות המוסרית הינה זכות יסוד אישית בעלת מעמד חוקתי ולכן הוגנה בנפרד. פרסום היצירה ללא שמו הינה הפרה של זכות זו ואין במקרה זה הגנה של טיפול הוגן.

 

ת"א (שלום ראשל"צ) 1808/03 דרור (יוסף) קרן נ' ידיעות אחרונות [פסק דין על אסון ורסאי]

בעלי השמחה באסון ורסאי, אשר התקשרו עם צלם וקבעו כי זכויות היוצרים בתמונות שיצולמו באירוע שייכות להם, תבעו את הצלם, וכן את ערוץ הטלוויזיה ואת העיתון אשר רכשו את הזכויות לשימוש בתמונות אלו מצלם החתונות.

  • מטרת השימוש ואופיו: סיקור עיתונאי, אמצעי התקשורת פרסמו תמונות על הנפגעים באסון ורסאי. תמורת השימוש בתמונות שילמו כסף רב לצלם. על כן השימוש בתמונות היה למטרות רווח.
  • אופי היצירה שבה נעשה שימוש: צילומים ותמונות לפני ואחרי האסון.
  • היקף השימוש: נעשה שימוש בכל היצירה, תוך פגיעה בפרטיות התובעים.
  • השפעת השימוש על ערכה של היצירה ושל השוק הפוטנציאלי שלה: אין דיון מפורש בסוגיה, אולם ניתן להבין כי לו היו בעלי השמחה רוצים למכור את התמונות לאמצעי התקשורת – הרי שהשוק הפוטנציאלי נפגע.

בפסק דין זה, התביעה השכילה לא להכליל את צילומי רגע האסון עצמו (המהוות ככל הנראה את חדשות היום), אלא את הרגעים והתמונות של לפני האסון ולאחריו. בית המשפט רמז שרגע האסון עצמו, יכול להיות מסווג כסיקור עיתונאי, ולכן ייתכן שפרסום תמונות התרחשות האסון היו זוכות להגנת הטיפול ההוגן. לעומת זאת, במקרה שנדון בפני בית המשפט, שימוש בתמונות ובצילומים לפני האסון ולאחריו מבלי לקבל אישור מבעלי הזכויות, הגנת הטיפול ההוגן אינה חלה.

 

ת"א (מחוזי ת"א) 1706/04 עקיבא נוף נ' רשות השידור הישראלית לטלוויזיה ולרדיו

עקיבא נוף, פזמונאי ידוע אשר חיבר את השיר "מים לדוד המלך" תבע ערוץ טלוויזיה ישראלי, אשר שידר פרק מהתוכנית "מדינת היהודים" בה נכלל מספר פעמים השיר האמור בביצוע שלישיית הגשש החיוור, מבלי לתת לתובע קרדיט כמחבר וכמלחין היצירה.

  • מטרת השימוש ואופיו: סדרה דוקומנטרית-הסטורית, ייתכן שהמהווה סקירה עיתונאית על התרבות הישראלית אולם אין הכרעה ברורה בפסק הדין.
  • אופי היצירה שבה נעשה שימוש: יצירה מוסיקלית – שיר – "מים לדוד המלך" [יש לציין כי המילים של השיר מהוות יצירה ספרותית – אולם בית המשפט לא דן בכך].
  • היקף השימוש: נעשה שימוש בקטעים מתוך השיר, מבלי לתת קרדיט למלחין ולמחבר (הזכות המוסרית נפגעה).
  • השפעת השימוש על ערכה של היצירה ושל השוק הפוטנציאלי שלה: בפועל התובע קיבל את התמלוגים המגיעים לו מאקו"ם בגין השמעת השיר ועל כן השוק הפוטנציאלי לא נפגע – נהפוך הוא.

בית המשפט הכריע כי במקרה זה הייתה הפרה. בנוסף, בית המשפט הבהיר כי בעת הפרתה של הזכות הכלכלית – אם לא מציינים את שם היוצר – לא ניתן יהיה לראות בשימוש ביצירה משום טיפול הוגן. עם זאת, ציין בית המשפט כי קביעה זו אינה מתייחסת להפרת הזכות המוסרית ולא נדונה לגביה (כלומר השאלה האם יכול להיות שימוש הוגן שעה שמפרים את הזכות המוסרית בלבד, הושארה בצריך עיון).

 

ת"א (שלום ת"א) 1143/83 belbo film productions נ' חברת מוניטין עיתונות בע"מ, פ"מ תשמ"ז(2) 391

חברה הולנדית העוסקת בהפקת תוכניות לטלויזיה יצרה סרט דוקומנטרי על חטיפתו של אייכמן בידי המוסד ובו ראיון עם אחד מסוכני המוסד. בעיתון "מוניטין" פורסמה כתבה בה הועתק תוכן ראיון שהופיע בתכנית שהפיקה התובעת בתרגום לעברית, כמעט במלואו וכמעט במילה למילה, ולטענת התובעת ללא אישורה. הנתבעות לא ציינו את שמות התובעת או המחבר או מקור ההעתקה וכן הפרו את זכויות היוצרים הבלעדיות כאשר פרסמו את הראיון.

  • מטרת השימוש ואופיו: על פי הטענה של הנתבעת המדובר הוא בסקירה עיתונאית. בית המשפט קבע כי לא מדובר בביקורת או בסקירה עיתונאית. ככל הנראה, ומבלי שהנושא נדון בפסק הדין, השימוש היה למטרות רווח – מכירת העיתון.
  • אופי היצירה שבה נעשה שימוש: ריאיון שצולם לתוכנית טלוויזיה ותועד בוידאו [יצירה דרמטית].
  • היקף השימוש: שימוש בחלקים ניכרים מהריאיון המצולם והעברתו למדיה הכתובה (תמלול התרגום של הריאיון לעיתון).
  • השפעת השימוש על ערכה של היצירה ושל השוק הפוטנציאלי שלה: בפרסום הכתבה בעיתון נגרמו נזקים כבדים לתובעת כאשר הבולט בהם הוא הפגיעה באמינותה ושמה הטוב בעיקר ביחסיה עם הטלוויזיה הישראלית, כאשר הטלוויזיה איבדה בכך את זכות הראשונים בפרסום התכנית בישראל. כמו כן איבדה את האפשרות למכור התכנית לעיתונים וספרים בישראל.

בית המשפט ציין כי הזכות הופרה וכי: “אין זה שימוש הוגן כאשר מדובר בהעתקת מרבית היצירה כלשונה וככתבה. בנסיבות שתוארו, אין משום ביקורת או סקירה עיתונאית כמקובל. לכך יש להוסיף את ההתעלמות המוחלטת משמות היוצר והמפיק".

 

רע"א 2687/92 דוד גבע נ' חברת דיסני

אולפני דיסני, הבעלים בזכויות היוצרים על דמותו של דונאלד דאק, תבעו את דודו גבע ז"ל, אמן וקומיקאי, אשר במסגרת ספרו עשה שימוש בדמותו של דונאלד דאק.

  • מטרת השימוש ואופיו: בית המשפט קבע כי בהתאם למשפט האמריקאי יש לשקול שני פרמטרים: (1) אופיו המסחרי של השימוש להבדיל משימוש שלא למטרות רווח. (2) תרומתו של השימוש לקידום ערכים אחרים החשובים לחברה; בפסיקה אוזכר בעיקר למטרות חינוכיות, אך הוא נבחן בהקשר רחב יותר: ערכים חברתיים חשובים בכלל. ככל שהשימוש יהיה מסחרי יותר, ייטה בית המשפט לסווגו כבלתי הוגן, לעומת זאת אם יקדם מטרות חדשות שונות מאלו של היצירה המקורית, תגבר הנטייה להכשירו. במקרה הנדון קבע בית המשפט כי מדובר בשימוש מסחרי לכל הדעות. יצירתיות או כל ערך חברתי אחר, אם הם קיימים בו, אין בהם כדי לגרוע מאופיו המסחרי שהוא אופיו העיקרי. כאשר שני הפרמטרים פועלים בסתירה יש צורך ליישב ביניהם – פסילת כל שימוש מסחרי ביצירה מוגנת כבלתי הוגן תוביל לדיכוי פעילויות שהחברה דווקא מעוניינת לעודד. במקרה זה אין ערך מוסף להעתקת הדמות והשימוש הוא שימוש מסחרי מובהק.
  • אופי היצירה שבה נעשה שימוש: דמות מצוירת (דונלד דק) שמזוהה באופן מוחלט עם התובעת.
  • היקף השימוש: הדמות הועתקה במלואה. בית המשפט ציין כי בארה"ב שלטת הגישה כי העתקה גורפת ומדויקת של יצירה תמנע סיווג השימוש כהוגן.
  • השפעת השימוש על ערכה של היצירה ושל השוק הפוטנציאלי שלה: אין דיון קונקרטי בפגיעה בשוק הפוטנציאלי במקרה שנדון. עם זאת ציין בית המשפט בהערת אגב כי פארודיה או סאטירה חברתית אינן גורמות בדרך כלל לפגיעה בערך ובשוק הפוטנציאלי של היצירה המקורית.

במקרה הנדון נקבע כי הזכות הופרה וכי לא עמדה לנתבע הגנת השימוש או הטיפול ההוגן. יש לציין כי פסק דין זה ייבא בצורה סדורה ועוד בטרם שונה חוק זכות יוצרים את השיקולים של השימוש ההוגן מהדין האמריקאי לדין הישראלי. פסק הדין דן בהרחבה בהבדלים שהיו קיימים בעבר בין הדין הישראלי לדין בארה"ב בכל הנוגע להגנת השימוש ההוגן לעומת הטיפול ההוגן. כך גם, דן פסק דין זה בהרחבה בארבעת הקריטריונים של השימוש ההוגן וכן בהבחנה בין פארודיה וסאטירה בכל הנוגע לזכות יוצרים.

 

 

 

You are here: Home